He/מונחים חשבונאיים

שפות	English	עִברִית

מבוא

המונח עקרונות חשבונאיים מקובלים, או כללים חשבונאיים מקובלים, (באנגלית: Generally Accepted Accounting Principles, הקיצור המקובל: GAAP) משמש לתיאור עקרונות המופעלים בפרקטיקה החשבונאית לאופן רישום עסקאות בחשבונאות פיננסית. בחוות דעת על הדוחות הכספיים, שעל פיהם קובעים רואי החשבון אם הדוחות הכספיים ערוכים על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים. עקרונות אלה אינם גלובליים ועשויים להשתנות ממקום למקום ומזמן לזמן. כדי להבחין ביניהם, צריך לבחון את ההקשר בו נעשה השימוש במונח.

מונחים חשבונאיים

שיטות רישום

רישום כפול

או הנהלת חשבונות כפולה, הינה הנהלת חשבונות מלאה (שמקורה איטלקי – והיא נקראת "השיטה האיטלקית"), בה נרשמות כל הפעולות הפיננסיות בעסק ותפקידה לתת תמונת מצב כוללת בעסק – הוצאות, הכנסות, נכסים והתחייבויות

רישום חד צידי

הינה הנהלת חשבונות בה רושמים אך ורק הוצאות או הכנסות בעסק. למעשה הנהלת חשבונות חד צידית הינה הנהלת חשבונות חלקית, ותפקידה לתת תמונת מצב חלקית בעסק – הכנסות והוצאות בלבד, או תקבולים ותשלומים בלבד.

בסיס הרישום

ככלל קימות שתי שיטות מקובלות לרישום תנועות חשבונאיות בספרים:

• בסיס מזומנים – רישום הכנסות יתבצעה רק עם קבלת התמורה בפועל והוצאות ירשמו בספרים רק עם התשלום בפועל.
• בסיס מצטבר – הכנסות ירשמו עם התהוותם ואילו ההוצאות ירשמו מיד עם צפייתם, כל זאת ללא כל קשר ישיר לקבלת תמורה או ביצוע תשלום.

ישויות

אדם

"מקום שמדובר באדם - אף חבר-בני-אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד" כך הגדיר המחוקק הישראלי את המושג אדם ב חוק הפרשנות, תשמ"א-1981

ישות משפטית

היא ישות שהחוק העניק לה כשרות לשאת בזכויות ובחובות משפטיות. האדם, ורק האדם, הוא אישיות משפטית טבעית הכשרה לשאת זכויות וחובות. יצורים אחרים (וכן צמחים וחפצים דוממים) אינם מוכרים כאישיות משפטית ואינם כשירים לשאת זכויות ו/או חובות תאגיד, לסוגיו השונים, הוא אישיות משפטית מלאכותית הנבדלת מהמחזיקים בה - ישות או ישויות אחרתות שהם אדם או תאגיד.

ישות חשבונאית

כל 'אדם' יחיד, שותפות או חברה בע"מ (בעירבון מוגבל) תחשב ליחידה חשבונאית־משפטית עצמאית חיה ופועלת, חברה בע"מ תחשב כישות נפרדת מהבעלים.

רכוש

המשאבים הכלכליים השייכים לישות החשבונאית, מהם תיווצר לישות טובת הנאה כלכלית בעתיד. כל מה שיוצא לחברה ממנו כסף הוא רכוש.

התחייבויות

אלו הן זרימת אמצעים אל הישות ללא תמורה מידית. התחייבויות לבעלים(הון עצמי)= סך כול נכסים + התחייבויות לזרים (כל מי שאינו בעל מניות בחברה). מדובר על ההתחייבות של הבעלים לחברה.

התחייבויות בגין אחריות

כאשר נוצר מצב בו צריך לכמת את ההתחייבות אשר תלויה בפעילות עתידית, למשל ביטוח.

עסק מסחרי

עסק שמקיים מסחר במוצרים או בשירותים קיימים, לדוגמה, חנות תכשיטים, חנות רהיטים.

עסק תעשייתי

עסק שמייצר מוצרים, לדוגמה,מסגריה, נגריה.

רווח הון בלתי ממומש

אנגלית: Unrealized Capital Gain הפרש בין מחיר הקניה של נכס הון לבין ערכו בתקופה הנמדדת בשוק, לגבי נכס שלא נמכר, להבדיל מרווח הון ממומש. רווח כזה לא יוצג בדרך כלל בדו"חות הכספיים.

דו"ח רווח והפסד

נכתב כאשר יש התרחשות של פעילות עסקית (קנייה ומכירה), מתייחס לתקופה מסוימת.

מאזן

המאזן מהווה את תמונת מצבה של הישות המשפטית ,ברגע מסוים. במאזן יהיו נכסים מול התחייבויות (לזרים ולבעלים). המאזן תמיד צריך להתאזן ולהיות שווה בשני הצדדים.

ספקים

נוצרים כאשר העסק רוכש מלאי או שרותים, באשראי.

זכאים

כשהעסק רוכש נכסים שאינם מלאי (מכונות, ציוד, מבנים, ריהוט), באשראי . אלו הם זכאים לכסף מהחברה.

לקוחות

נוצרים כאשר העסק מוכרמלאי,באשראי.

חייבים

כספים המגיעים לפירמה.נוצרים כאשר העסק מוכרנכס שאיננו מלאי,באשראי.

עודפים

סך כל הרווחים בניכוי סך כל ההפסדים והדיבידנדים שחולקו, בתקופה שמיום הקמת החברה ועד לתאריך המאזן. 4*כל מאזן מתבסס על זה שלפניו.*דו"ח רוו"ה מתאפס כל פעם מחדש.

עקרונות חשבונאיים

1. עיקרון העלות ההיסטורית – אם מוצר נקנה בסכום מסוים, הוא יוצג במאזן לפי העלות ההיסטורית על אף שיתכן וערכו השתנה (עלה/ירד)
2. עיקרון השיערוך – ניתן לשערך את הנכס על ידי השוואת עסקאות דומות.
3. עיקרון ההכרה בהכנסה – לצורך מדידת הרווח שידווח בדוח רווח והפסד, ברגע שנמסר מוצר או שרות ההכנסות ירשמו בספרים ללא קשר לקבלת התמורה בפועל.
4. עיקרון ההקבלה של הוצאות להכנסות – ככל שהיו לעסק ההכנסות (המכירות) יש לרשום את כל ההוצאות שהיו לעסק בגין אותן הכנסות (למשל הקנייה של המוצרים שנמכרו). בעת רישום מכירה ירשמו העלויות של אותו מוצר שנמכר גם עם ההוצאה לא יצאה בפועל. ההקבלה תתיחס לכמות המוצרים שנמכרו או השרותים שסופקו.
5. עיקרון הגילוי הנאות – בדו"חות הכספיים יפורט כל פרט שעשוי לעניין את המשקיע הסביר. לא יאוחדו פרטים במטרה לטשטש פריטים שלא נוח להראותם, כל הפרטים יוצגו בשקיפות מלאה.
6. עיקרון המהותיות – נועד לרסן את עיקרון הגילוי הנאות, רק נתונים מהותיים לקורא הדו"חות הכספיים יפורטו, על המידע להיות מידע לא מועיל ובעל משמעות; על מנת שלא יווצר מצב של "מרוב עצים לא רואים את היער".
7. עיקרון השמרנות – בהערכת הכנסה שוטפת, או בקביעת ערך נכסים, יש לנקוט אותם כללים ולבחור אותה חלופה חשבונית המשקפת את הערך האובייקטיבי הנמוך ביותר ולא הגבוה ביותר. עקרון השמרנות אומר אפוא כי בשעה שהחשבונאי יכול לבחור, במסגרת העקרונות החשבונאיים, בין דרכים שונות לרישום אירוע מסוים, עליו לבחור בדרך המראה את הרכוש או את זכויות הבעלים בערכים נמוכים יתר ולהציג נכסים בערך האובייקטיבי הנמוך יותר שלהם (כגון: עלות או שוק, הנמוך שבהם); וכן שכל הפסד חזוי יירשם מייד כהפסד או כאובדן. לעומת זאת, רווח לא יירשם אלא לאחר שימומש. כתוצאה מהעקרון של שמרנות משקפים הדו"חות הכספיים מצב שהוא בדרך כלל פחות טוב מאשר המצב הכלכלי של הפירמה.
8. עיקרון העקביות – אם בחרנו להציג את המידע בדרך מסוימת עלינו להיות עקביים איתה. אם בחרנו בעיקרון העלות ההיסטורית נמשיך להציג את הנתונים לפיו. נוכל לעבור עקרונות אבל נצטרך לתת הסברים מפורטים לסיבה שבגללה עשינו את המעבר.

הערות

עקרונות 1 ו־ 2 שני העקרונות האלו מדברים על רכוש קבוע. על חלק מהנכסים נשתמש בעיקרון השיערוך – בעיקר נדל"ן כי ערכו לרוב עולה, ובשאר הנכסים נשתמש בעיקרון העלות ההיסטורית כמו ציוד, ריהוט וכו' שערכם תמיד יורד.(משנת 2005 הוחלט שניתן לבחור בין האפשרויות).

הנחות חשבונאיות

למכין הדוחות הכספיים יהיו תמיד הנחות קבועות, הנחות יסוד אלו מתקיימות מתקיימות כל עוד לא הוכח אחרת.

1. הנחת הישות הנפרדת – החברה הינה ישות משפטית נפרדת מבעלי המניות בחברה (כל עוד לא הוסר המסך המשפטי ביניהם)
2. הנחת העסק החי– העסק ימשיך להתקיים בעתיד הנראה לעין
3. הנחת המדידה ביחידות מוניטריות – הכל ניתן לכמות עיקרון זה קובע כי היחידה הכספית (מוניטרית) לפיה ערוכים הדוחות הכספיים, היא בעלת ערך קבוע (ש"ח, $) שיוצרת מכנה משותף למטרות מדידה חשבונאית.

סוגי יחסים פיננסיים

יחסים‬ פיננסיים נפוצים

את היחסים הפיננסיים ניתן לחלק לארבע קבוצות עקריות: (זו כמובן אינה רשימה סגורה)

1. יחסי מבנה ההון – בוחנים את תמהיל מקורות המימון של החברה (הון זר והון עצמי.) מטרתם, בין היתר, היא לסייע בהערכת האיתנות הפיננסית של החברה ויכולתה לפרוע את התחייבויותיה לזמן הארוך, בהתחשב ברמת המינוף.
2. יחסי נזילות – בוחנים את המשאבים הנזילים של החברה. מטרתם, בין היתר, לסייע בהערכת יכולת החברה להתמודד עם משברים לא צפויים ולפרוע את התחייבויותיה – בזמן הקצר
3. יחסי רווחיות – בוחנים את שולי הרווח של החברה. מטרתם, בין היתר, לסייע בהערכת מידת ההצלחה של החברה להפיק רווחים מהפעילות, וללמד גם על רמת הסיכון של הפעילות (קרי – יכולת החברה "לספוג" הרעה עתידית אפשרית במחירי המכירה ו/או בעלויותיה).
4. יחסי היעילות התפעולית – בוחנים מדדים תפעוליים עיקרים בקשר עם פעילות החברה. מטרתם, בין היתר, לסייע בהערכת מידת היעילות היחסית שבה החברה מנהלת את יחסיה השונים, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, וכן – במידת ההצלחה של החברה להפיק רווחים מהנכסים התפעוליים שלה.

השימוש ביחסים פיננסיים נעשה בשלושה אופנים עיקריים:

1. יחס בין סעיפים שונים באותו דוח ('הון למאזן, רווח נקי למכירות ועוד)'
2. יחס בין סעיפים שונים בדוחות שונים ('רווח נקי להון עצמי, תזרים מזומנים מפעילות שוטפת למכירות ועוד)'
3. יחס בין סעיפים שונים בדוחות למשתנים שאינם חשבונאיים ('מכירות לעובד, מכירות לשטחי מסחר ועוד)'

מקורות חיצוניים

• מידע נוסף בעמוד הויקי עקרונות חשבונאיים מקובלים
• תקן לדיווח כספי בינלאומי IFRS
• יחסים פיננסיים IFRS